2013. טיול תרמילאי ארוך. תחנה ראשונה, אתיופיה.
זמן לא רב אחרי שנחתתי בעיר הבירה אדיס אבבה, יצאתי לצפון המדינה, כשאחת המטרות היית להגיע לעיירה לליבלה בדיוק בזמן לפסטיבל הכריסמס(חג המולד, ובאמהרית מכונה ״Gena״). אתיופיה היא מדינה ענקית עם אינספור אתרים מעניינים לבקר בהם, ויש בה גם טבע עוצמתי מרובה בצוקים, אך מה שמשך אותי בלליבלה היו הכנסיות החצובות בסלע.
לאחר 10 שעות באוטובוס ועוד טראמפ של כמה שעות על משאית אקראית, הגעתי ליעד.
להיות כאן, בדיוק ביום הזה, זהו שיא.
אני הגעתי במשאית, אך עשרות אלפי עולי רגל, הבאים מכל קצוות המדינה, צעדו עשרות ואף מאות ק״מ, חלקם יחפים ועם מעט מאוד רכוש, כדי להתפלל ולחגוג את יום הולדתו של ישו דווקא בללילבלה. במאה ה-12 מלך לליבלה, מנהיג ונוצרי הדוק, הורה על בניית ירושלים השניה בללילבה, כשירושלים המקורית(זו שבישראל) נכבשה ע״י מוסלמים בתחילת המאה. לכן מכנים את לליבלה ״ירושלים החדשה״. התוצאה מדהימה; 11 כנסיות חצובות יד אדם, מחוברות ברשת תעלות תת קרקעיות. מה שעוד יותר מרהיב, הוא שהן חצובות מטה לתוך האדמה. כך נראת המפורסמת שבהן;
המראה היה סוריאליסטי ושיקף את העוצמה של רוח האדם; לבנות כאלה כנסיות לפני כאלף שנה, ללא מכונות, הוא סמל לאהבה הגדולה לאל.
הפסטיבל הזה, נוצרי-אורטודוקסי ושמח במיוחד, חל ב-7 בינואר. תשאלו למה? בכל העולם הכריסמס הוא ב-25 בדצמבר, אך באתיופיה לוח השנה והשעה שונים מבשאר העולם. כזו היא אתיופיה, מיוחדת.
לקראת החג ובמהלכו, שוטטו בין הכנסיות עשרות אלפים רבים של עולי רגל לבושים בלבן מסורתי המכסה את כל גופם. להתהלך ברחובות הרגיש כמו מסע בזמן. הם מילאו את העיר, שרו, קראו את ספרי הקודש, רקדו ושמחו לקחת חלק בחגיגה הרוחנית. עבור רבים העליה ברגל ללליבלה הוא שיא אותו יש לבצע לפחות פעם אחת בחיים.
שיא החג בטקס ה״מיסה״ הנערך לילה שלם בכנסיות העיירה. לאחר שעות של עמידה בין אלפי אנשים, הצלחתי לתפוס מקום טוב בחלל הכנסיה המרכזית, בלב האירוע. היה שם צפוף, אבל בלי ספק משתלם. אווירת הקדושה היית בשיא. ההמון הדליק נרות והכמרים, היחידים הלבושים צבעוני, שרו שירים דתיים בני מאות שנים ומילאו את חלל האוויר באווירה מחשמלת. בשעות הבוקר, הם הסתדרו על שפת הכנסיה, וחתמו את הטקס בניגונים ותפילות.
הנה קטע מאותו הלילה;
לליבלה בחגיגות הכריסמס הרגישה כמקום שהזמן עצר בו מלכת, מלאה במסורת ומנהגים עתיקים עליהם המודרניות לא השפיע כלל. לכמה שעות הרגשתי, ממש כמו קהל המאמינים, בר מזל להיות שם. זה נשאר איתי ימים אחר כך.
